נבואות זיקוק – קצרות מועד

יש לי הרגל מוזר: לקרוא עיתונים ישנים. ממילא קשה להבדיל. הנושאים נותרים אותם נושאים. פה ושם משתנים גיבורי הסיפור וגם זה לרוב – לא. (ראה : המנכ"ל / השר / ראש הממשלה/ הנשיא לשעבר שעתידו לפניו – שמעון פרס משנות החמישים/ שישים / שבעים / שמונים / תשעים של המאה הקודמת)

מה שמעניין הוא לא האמרה " אין חדש תחת השמש" , הרי אין חדש בה. (ראה פרסומים מלפני אלפי שנים) מה שמרתק באמת היא יכולת הנבואה , אם כל ממזר מלך, כל עיתונאי נביא, מי שמע על ישעיהו וירמיהו.

5.1.2005 – הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" – "תסריט האימים" כותרת המשנה מסבירה את הכותרת המפחידה : (על רקע שחור)" ראש השב"כ הציג לחברי הכנסת כיצד ייראה המאבק של הימין הקיצוני נגד הפינוי- מתנחלים חמושים ברובי צבע יירו בעת הפינוי לעבר חבריהם כדי ליצור בהלה כאילו החיילים הם היורים. בתגובה המתנחלים ישיבו באש לעבר חיילי צה"ל".

עמוד נוסף בין דפי החדשות באותו עיתון, באותו היום (רקע שחור) "חשש: מחלות הצונאמי יגיעו לישראל – זיהומי מעיים , מלריה ושחפת."

מתחת לצונאמי "מצרים רוצה נשק גרעיני" מקורות עלומים לסוכנות לאנרגיה אטומית "המצרים ערכו ניסויים גרעיניים".

בעמוד 23 , (הפעם לא באשמת העיתון) צילום בול אישי שבו נשקפת תמונה חייכנית של אהוד אולמרט ובשובל הבול המילה "בהצלחה". פגיעה בול ועוד בלי מעטפה.

אני לתומי חשבתי שעיתון אמור לדווח על מה שקרה ולא לשמש בעל אוב באשר למה שיקרה (שטרם קרה ואפשר שבכלל לא יקרה).

קיבעונות חשיבה

במהלך סדנאות בפיתוח חשיבה יצירתית, אני משתמש בהדגמות השאולות מעולם הקוסמות. הן קוראות לכאורה תיגר על תפישת המציאות המקובלות ומטות את הקהל לאפיקים של מציאות מדומה / קיבעונית / מוטעית / וירטואלית , הנראית למשתתפים כמציאות לכל דבר .הכוונה שלי בהדגמות אלה היא לחדד את חושי המשתתף ולגרום לו להבין שמאבק המוחות שהוא מנהל מול המנחה (אני)הוא למעשה מאבק מוחות בינו לבין עצמו, שיש בו רק מנצח אחד, האדם עצמו.

לעומת זאת בעיתון, המידע מוגש באצטלה של האמת כהווייתה. היא ואין בילתה. ההזיה של מוח פורה לעניין ירי הקושר בין צבע לאש חיה ,הופכת לכותרת ראשית אף שייתכן שזהו תסריט אחד מיני עשרות אלפים.

חשש קל המטריד את מנוחתו של פרנואיד ממשרד הבריאות הופך לצונאמי עיתונאי של עשר מכות מצרים המגיעות אלינו דווקא מהמזרח הרחוק.

למה להיטפל לקטנות. כל אחד והפרוורסיה שלו. במקרה זה – אני: פרוש לנגד עיני עיתון מלפני שנת 2000 המאיים בענק – "בחודשים הקרובים יציפו אותנו מיליוני צליינים מכל רחבי העולם . האם נצליח למצוא להם מיטות או שמא כל לול וסככה בשפלת יהודה, יהפכו לצימר מאולתר? האם ישנו האורחים בגנים הלאומיים? ואולי באניות שימשו מלונות צפים?"

תודו, הדמיון מעורר השראה. זה לא עיתון, זו פנטזיה כתובה.

40 שנים אני עיתונאי. הכרתי את כל ביטויי הפרומו השגורים בדרך לעובדה בלתי בדוקה: "אפשר ש" "אחת האפשרויות היא" "לא סביר אך" "גורמים שונים סבורים ש", הכרתי את הפיתויים והשתדלתי (אפשר שלא תמיד בהצלחה) להתרחק מהם (אחת האפשרויות היא שאף הצלחתי בכך)

הניסיון כקיבעון נוסף

מומחי וכתבי הבורסה ערמו הרי מלל בכיוון אחד לפני שבועת ההיטק התנפצה בפרצופם בכיוון הפוך.

מומחי מדע המדינה והפרופסורים ליחסים בינלאומיים ראו את ברית המועצות כממלכת רשע אפלה המסכנת לעד את המערב הדמוקרטי ואז קרסה לה פתאום ברית המועצות בלא סיבה. בעצם עם המון סיבות שהמומחים מיהרו לנתח. כמובן רק בדיעבד.

הרבה מאד מהחוכמה האנושית, בנויה על קיבעון מחשבתי בעניין תפיסה שגויה של הניסיון: "מה שהיה הוא שיהיה" ואולם הניסיון, כמאמר הפתגם הוא "מה שרכשנו כאשר משהו לא קרה על פי הניסיון" רק אז, נרכש ניסיון חדש. שכן אחרת אנחנו משכפלים את מה שאנחנו ממילא יודעים וקוראים לכך ניסיון בן עשרים שנה שמורכב משנה אחת שלמדנו ומ 19 שנים ששכפלנו אותה שנה ולא למדנו בהן שום דבר חדש.

מה שנכון לעיתונים, לאצטגנינים, יידעונים ומומחים, נכון גם לכל אחד מאתנו : הקוראים וכותב מאמר זה כאחד.