טלפון: 052-8-362222 | 050-9-077207
דוא״ל: yarinkimor3@gmail.com
•
ירין קימור
מרצה מוביל בפיתוח חשיבה יצירתית ופרזנטציה
יום אחד הרציתי בפני 100 נשים שתפקידן היה – יועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות. הנושא היה עקירת קבעונות ע”י חשיבה יצירתית שיטתית. פתחתי במשפט הבא: “יוסי, הוא הבן של דוקטור משעלי, אך דוקטור משעלי אינו אביו. במה מדובר?”. התשובות שקיבלתי היו מגוונות. מהפריית מבחנה ועד לאימוץ.
אל מול התשובות שהמשיכו להיערם, אמרתי. לבסוף – “דוקטור משעלי היא אמו”.
ואז הוספתי: “במקביל למלאכת הקודש שאתן מובילות בעקירת קבעונות החשיבה ברשויות המקומיות, במטרה למנוע הדרת נשים והשגת שוויון מלא, אני ממליץ לכן לעקור את קבעונות החשיבה שנותרו בכן, לאחר אלפי שנות דיכוי והפליה שעדיין מקננות בכן, בצורה לא מודעת. איך לא עלה בדעתכן, ש”הדוקטור” יכולה להיות אישה?
התירוצים מונחים לנגד עינינו: “דוקטור” – הוא לשון זכר, לשם “משעלי” יש אסוציאציה גברית, משום מה. כמו כן, השם “יוסי” ו“אביו” – גבריים. ואולם – אין בכך להקל על ההטיה המגדרית במוח. אפילו שייקספיר אמר “המילה המקבילה לחולשה – היא אישה”.
גם אלכסנדר דיומא הצטרף אליו – “הדבר האחרון שהבורא יצר, היה אישה. בוודאי היה כבר עייף…”. אפשר גם לצרף אחד משלנו, שלום עליכם, שאמר “אישה ניכרת בתבשילה, במעילה ובבעלה”.
השורה התחתונה, אם אישה היא פרופסור לפיזיקה גרעינית, שהייתה מעודדת של קבוצת כדורגל ונשואה לשחקן מהקבוצה, היא תמיד תיחשב “מעודדת לשעבר הנשואה לכוכב כדורגל”.
בדומה לגזענות כלפי מיעוטים, בעלי צבע שונה, או על רקע מגדרי, הדאגה האמיתית אינה הדעות החשוכות של נמוכי המצח. יש לקוות שמדובר במיעוט, המדשדש במי אפסיים של בורותו ועליבותו. אני מודאג יותר מההפליה והגזענות הבלתי מודעת של הליברלים והנאורים. לדוגמא: כשביקרתי ב- Grand Canyon שבארה”ב, ראיתי שלט עליו נכתב מידע תמים לכאורה – “הגראנד קניון התגלה ע”י הארי מורגן בשנת 1540”. אין כל בעיה במשפט תיירותי שכזה, שבכוונתו להוסיף מידע היסטורי למבקר. ובכל זאת, יש בעיה “קטנה” – האינדיאנים שחיו שם אלפי שנים, לא נחשבים, עד שגילה אותם האדם הלבן. הם לא היו אדומי עור או סתם בני אדם רגילים, הם היו שקופים – גם לעיניו של תייר ליברלי ונאור שלא שם לב למכשלה הגזענית. זאת, בדומה ל”גילוי אמריקה”, שתושביה לפני בוא קולומבוס, נחשבו ל”אוויר” במקרה הטוב, או ל”בעל חיים” במקרה האחר.
לאחר אלפי שנות דיכוי והפליה של נשים באירופה, קיבלו הנשים זכות בחירה (כאילו מישהו היה צריך “לתת” להן), אך עדיין לקח עוד שנים עד שהכירו באירופה הנאורה שיש צורך לבנות שירותים ציבוריים נפרדים לנשים ברחוב. זכות הבחירה למין הנשי, קדמה לזכות להשתין…
כזהו גם הגבר הנאור והפתוח, האמון על שוויון המינים:
בנוסח “נאה דורש נאה מקיים”, הוא אומר את המשפט הבא: “אני מאוד בעד שוויון, לכן אני עוזר לאשתי במטבח”. המהדרין עוד מגדילים לעשות ומוסיפים: “אני אפילו מוריד את הזבל ורוחץ כלים, שלא לדבר על כך שאני עושה גם קניות”.
כך, בתום לב, מבלי משים, הופך רצונו הטוב להוכחה ברורה לפער שקיים עדיין במחשכי מוחו, בין הקברניט של עבודות הבית – בת זוגו, לבינו – המלח שהתגייס למערכה. כזהו הביטוי משכבר הימים “הכבוד המזרחי של דוד לוי”.
במהלך השנים הרבות של עבודתי העיתונאית, פגשתי מאות חברי כנסת ושרים. לרובם המכריע הייתה תחושת כבוד עצמי מוגזמת – אשכנזים וספרדים כאחד. רק לדוד לוי, המזרחי, הצמידו את “הכבוד” הזה, בעוד חבריו האשכנזים לפוליטיקה, קיבלו פטור. הוא הדין בענייני עבודה: סגנון ניהול גברי משמעו: “סמכות”, “מנהיגות וענייניות”. סגנון גברי של אישה שהיא מנהלת, משמעו: “אינה מבינה ביחסי אנוש”, “קשוחה מדי”, “קרירה”, “מנותקת” ואף “מתנשאת”.
בסתר, אפשר לסנן, בלי שאף אחד ישמע: “מסכנים הילדים שלה…”.
גם חלק מהגברים הליברלים, הפתוחים ושוחרי השוויון, מעוניינים בבוסיות בעלות יכולת “קומוניקציה”, “מאירות פנים”, “מתחשבות” ובעיקר – “מכילות”. במילים אחרות – הם מחפשים אמא, רצוי בשילוב לב ענק של סבתא ורגליים של מרלין מונרו.
יש אפוא בעיה בדימוי של מנהלת בשוק העבודה. המוכשרת הקשוחה – היא “קלפטע”, “בשר קשה” וכנראה – “רווקה זקנה”.
דבורה הנביאה, הייתה מיעוט שהצליח במקרה. מרגרט תאצ’ר כונתה – “אשת הברזל”.
די ברור שאפילו צ’רצ’יל לא זכה לכינוי הזה. גולדה מאיר והקנצלרית קוהל, נחשבו לסבתות גבריות ומנהיגות ברוסיה ובסין – הן קומיסריות קשוחות.
לעומתן, ראש ממשלת פינלנד, הצעירה שרוקדת במסיבות, היא מושא לביקורת קטלנית, שבעקבותיה עליה לעבור בדיקת סמים!
אין פלא, שדימויים אלה, שריצפו את כל ההיסטוריה בכל תרבות בעולם, משפיעים גם היום, על זרמי המעמקים הלא רשמיים של התודעה החברתית, שמתחת לעידן ה-"Me Too".
המנהלת הבכירה חייבת להגיע בלבוש “סוילידי ואלגנטי”, “מאורגן”, “מוקפד” ובמילה אחת – שמרני.
אולם מנכ”ל חברת ההייטק פורץ הדרך, או המיליארדר המפורסם, יכולים להרשות לעצמם להופיע עם טריקו, מכנסי שלושת רבעי וכפכפים ולהיחשב “מנהלים עממיים זרוקים”, שכן הג’ינס הפשוט שלהם אינו סותר את הברק המחשבתי ואת החזון המנהיגותי שלהם.
בשל ההבדל הפיזיולוגי, אין לצפות מגבר ללדת ומאישה להרים משקולות ברמה שגבר יכול.
לכן, ההפרדה בין ספורט נשים, לבין ספורט גברים, יכולה להיחשב סבירה ובמקרים מסוימים, אף הוגנת." אך כאשר יהודית פולגאר, שחמטאית יהודייה מהונגריה, סירבה להתחרות בשחמט לנשים, כמקובל, התאפשר לה – רק לאחר מאבק – להתחרות באליפויות של גברים והיא אכן נחשבה בין “הטובים בעולם”, לא רק בין “הטובות בעולם”.
לכן, יש להמשיך ולדקדק בביטויים המילוליים הבלתי מודעים, הלוחמים לכאורה בבעיה, אך בו זמנית, גם מנציחים אותה. “נשות קריירה” – מעיד על בעיה שהרי אין “גברי קריירה”.
חשוב שיהיו ארגונים למען “שוויון האישה”, עד שיושג שוויון – ויימחק המשפט הזה.
במקרים מסוימים, יש מקום אולי, ל”מכסות לנשים”, כמו בבית המשפט העליון, אך ברור שהישגים על בסיס כישורים הם עדות אמיתית לשוויון, יותר מכל מכסה שהיא.
השופטות המובילות, דורית בייניש, אסתר חיות, מרים נאור ז”ל ואחרות – הן דוגמא מייצגת של נשים מבריקות, שלא נזקקו “להתחשבות”.
גם הלן קלר ומארי קירי, לא נצרכו ל”הנחות”, כדי להנהיג את העולם קדימה, בהישגיהן.
כדי להגיע לשוויון אמיתי, שלא יצריך יותר דיונים על “הצורך בשוויון”, יש לטפל מן היסוד במערכת החינוך, כבר מגיל צעיר. אמנם, יש כבר מודעות המערבבת בצדק את הדימוי המסורתי בגן – בנים עם צבע כחול – משחקים במכוניות ובנות עם צבע ורוד – משחקות בבובות.
ואולם, יש צורך להדגיש גם, לא רק את הטיפול בבעיה, אלא את אי קיומה במקור, שהרי אם אין בעיה – אין בעיה לפתור. אם לא עושים עניין מילד עיוור בגן, הזאטוט, לא יודע בכלל שצריך “לחמול”, “להתחשב” ב”בעיה”, אלא מתייחס אל הילד כאל חבר רגיל לגן. כך, גם גזע אחר, צבע אחר, דת אחרת, או מגדר שונה. “האחר” ו”השונה”, מפסיקים להיות אחרים ושונים, מרגע שאינם מוגדרים ככאלה.
בעידן הפתיחות, לכאורה, יש לטפל ב“לכאורה” ולא רק להתהדר “בפתיחות”.
אנחנו עדיין מציירים בית עם גג משולש, שני חלונות בצד ופתח באמצע ומציירים את השמש בצד שמאל של הדף עם שלוש קרניים, ליד ענני הכבשה ועם הפרח למטה. מדוע?
כך לימדו אותנו בגן ודורי דורות של מחנכים ומחנכות, מעבירים את המורשת המפוארת הזאת, לדורות הבאים. הקדמה והאור שבנאורות, הותירו עדיין, חורים שחורים ונקודות אפלות…
כזהו בדיוק המצב לגבי “מעמד האישה”. יש צורך לטפל בכך מן השורש, כבר בגן הילדים.
הירשמו לניוזלטר שלי כדי לקבל תוכן בלעדי ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם.
