טלפון: 052-8-362222 | 050-9-077207
דוא״ל: yarinkimor3@gmail.com
•
ירין קימור
מרצה מוביל בפיתוח חשיבה יצירתית ופרזנטציה
במהלך הרצאתי בתל אביב על פיתוח חשיבה יצירתית, נכנס באיחור רב משתתף, שהסביר שנתקע בפקק של שעתיים וחצי. אדם מהקהל ענה לו בהתרסה – "אז, תחליף את הרכב…"
ההומור נבע כמובן מנואשות:
בהיעדר פתרונות מספקים לצפיפות התחבורה העירונית, לא נותר לנו אלא לצחוק. בעיקר על עצמינו. מנגד, כמי שעוסק בפיתוח חשיבה יצירתית שיטתית ושם הרצאתי הוא "הבלתי אפשרי אפשרי", אני מחויב לפחות, בניסיון התמודדות. לא כמומחה כבישים ותשתיות, אלא כנהג השולט בניבי קללות בשפות שונות ובעל ניסיון רב, בקיטורים ונהמות על הפקקים.
הרבה מפריצות הדרך במהלך ההיסטוריה, נבעו מרעיונות בוסר שהבשילו לימים.
לעיתים, דווקא השטויות בראשית הדרך, הביאו לסופה המוצלח.
לדוגמא: אם היו אומרים לפני עשרות שנים שמכוניות יכוונו רמזורים, היו מאשפזים את בעל הרעיון, במוסד הפסיכיאטרי הקרוב. היום, המרכז להכוונת רמזורים, מווסת בטבעיות את התנועה, גם בהתאם לצרכי השטח והמכוניות המתקבצות.
לפני הניסיון לעצב את העתיד, כדי להציץ במראת העבר:
לפני קרוב ל 30 שנה, ביימתי סדרה דוקומנטרית על סין. 99% מהאנשים שם, רכבו אז, על אופניים. למרות זאת, צדה את עיני רכבת חדישה בת שתי קומות.
במזרח התיכון שממנו באתי, רכבת קומתיים נחשבה אז דמיונית, כמו אבטיח בלי גרעינים. היום, רכבת ובה קומה אחת, נדירה כמו – עם גרעינים.
כיצד המטרו בתל אביב, הוא עדיין חלום ובלונדון ופריז, הוא מציאות כבר יותר מ100 שנה. הרי המכוניות הומצאו, רק זמן קצר קודם לכן מן הסתם, לא היה עומס תנועה?
התשובה נמצאת בשילוב של עובדות היסטוריות עם אגדה עממית:
המהנדסים באותם ימים, חקרו ומצאו, שאם לא תהיה רכבת תחתית, רחובות פריז ולונדון יחסמו על ידי גללים של סוסי מרכבות, בגובה של 5 מטר. כך, בלא שהתכוונו, הם קלעו למטרה אחרת. וכך, מתוך "שלא לשמה בא לשמה".
משך שנים ארוכות, היו כריות בטיחות מתנפחות, רק מלפנים. הסיבה – "זמן הקיפול" של קדמת המכונית, כולל המנוע, אפשר די זמן לכרית להתנפח.
זאת, בניגוד לפח הדק של צידי המכונית. כעבור שנים, מתברר שאפשר ליצר כריות אוויר, גם בצידי המכונית. ברוח הזו, אני שואל – מדוע הותירו 5 "כדורים" קשיחים בתוך הרכב שבשעת תאונה, עפים במהירות 90 קמ"ש ועלולים לקטול חיי אדם בתוך הרכב? אני מתכוון לראשים של האנשים, שעלולים בשעת תאונה, לפגוע זה בזה, ראש בראש, עד כדי מוות.
מדוע, שבמקביל לכריות האוויר, לא ישתמשו בשני "נקניקים", מלאי אוויר, שיבחינו בין הראשים ויפחיתו את הסכנה? הטכנולוגיה הרי קיימת.
אסתכן עתה ברעיון שלי (לא בהכרח מקורי):
לא הכל יודעים, שבכבישים בין עירוניים, ההפרדה בין הנתיבים המנוגדים, לא תמיד קשיחה:
העמודים, הנראים כיצוקים, עשויים למעשה, מחומר גמיש שניתן לדרוס אותו, במקרה חירום. ניידות משטרה, אמבולנסים ורכבי כיבוי, יכולים לעשות סיבוב פרסה פתאומי, בעקבות משימה דחופה. מדוע רק הם?
האם ניתן לאפשר לרכב ציבורי ו\או רכבים פרטיים, לדרוס את גדר ההפרדה ולעבור לנתיב הפנוי הנגדי, בשעת עומס ? זאת, בסמכות וברשות, בחסות תמרור מתאים שיוודא את הבטיחות, בזמן השינוי? למה לא בעצם?
האם ניתן לעשות זאת בדרך יותר אלגנטית, כהשראה מעמודים של בסיסים צבאיים, המתרוממים ויורדים באופן חשמלי ? למה לא בעצם ? לא מדובר בתשתית מסובכת או תקציב גדול. סך הכל – הפעלה מרחוק של מרכז ויסות תנועה, המנמיך עמודי הפרדה ומוסיף בשעת הצורך, נתיב חינם, על חשבון נתיב פנוי ממילא, בכיוון הנגדי.
באותה גמישות מחשבתית, ניתן למנוע את פקקי הסקרנים, על ידי לוחות הפרדה והסתרה, או מסכי בד, המסתירים את האירוע, מהנהגים המאטים סתם כך.
למה לא בעצם? כמאמר החכם – "אוטופיות הן עובדות שטרם הבשילו" .
על פי הז'רגון הצבאי, בנוסח – "נתקוף בים באוויר וביבשה", אפשר לעשות שלום, גם בין הנהג לבין הכביש. יוזמה לשימוש ברחפנים לשינוע מטענים, כבר קיימת.
ניידות אווירית במרחב העירוני, תצמצם את העומס, על ידי החלפת עשרות אלפי כלי רכב מובילי מסעות, על ידי רחפנים שיביאו את הסחורה ישירות לבתים, לחנויות ולבתי העסק.
השיטה כבר מיושמת בעולם ובישראל היא בתהליכי הבשלה: בשנת 2020, פרסמה חברת נתיבי איילון, "קול קורא" ליזמים בתחום זה. רמת הפירוט שנדרשה, הצביעה על רצינות הפרויקט. בכלל זה, לוגיסטיקה, משפכי גישה, מנחתים, מערך שליטה ובקרה, תיאום וסנכרון גורמי צבא וחיל אוויר, תעופה אזרחית ותדרי קשר.
ברמת הבטיחות, יכללו גם סכנות פגיעת ציפורים, מצנחי רחיפה, מכשולים נייחים כגון בניינים גבוהים, מכשולים ניידים כמו מנופים וכמובן – תחזית מזג אוויר ורוחות פתאומיות.
בעוד 30 שנה, יגורו בתל אביב כ-9 מיליון תושבים.
הכרך הצפוף והעצבני, ישווע לפתרונות כאלה באוויר שיכללו כנראה, גם הובלת נוסעים באוויר.
כשם שבלון צבאי, שימש בעבר רק למכשירי מודיעין סודיים ואחר כך אומץ ל "אזרחות" להכוונת רכבי חירום, עם אפשרות שליטה על תנועה, רחפנים שימריאו אנכית, בדומה למסוק, מוניות אוויריות, רכבלים ושאר גרמי שמיים אשר יעופפו מעל ראשינו, יעשו זאת בקרוב במחיר סביר, בבטיחות מבוקרת, על סמך טכנולוגיה שכבר קיימת, הזקוקה עדיין להתאמה רגולטורית.
גם הים הוא פתוח. מאות קילומטרים של פוטנציאל שממתין למעבורת ועליהן מאות נוסעים בשעות העומס, מחופי אשדוד ונתניה לחופי תל אביב והרצליה. חלק מהתשתיות קיים – בנמלים (למעבורות גדולות יותר) ובמרינות (לקטנות יותר) ובהקצאה כספית צנועה, אפשר לבדוק הקמת תחנות נוספת.
כנהג תמים, או תמוי, אני תוהה, האם אפשר ליישם את הקומה השנייה, של כביש מעל כביש, שראיתי בערים בחול (שראיתי בתוך העיר, גם בישראל)? נכון, מכוער, אך אפקטיבי. מדוע לא נשקול את הרעיון במקומות מסוימים ובנסיבות מתאימות (שלא על חשבון התושבים)?
חברות תוכנה, מבוססות בינה מלאכותית, מציעות לחסוך עשרות אחוזים בזמן הנסיעה ולהקל באופן משמעותי, על העומס של התחבורה הפרטית והציבורית, כאחד.
זאת על ידי שקלול מאות פרמטרים, בכלל זה, התחשבות בנפח רכבים, חישובים מתמטיים של כמות הולכי הרגל ועדיפויות לתחבורה ציבורית, רמזורים חכמים, שיקולי בטיחות וזיהום אוויר. כל זאת, כדי ליצור אופטימיזציה של תזמון התנועה, באמצעות התוכנה בזמן אמת.
המערך הטכנולוגי כבר קיים. המכשולים הרגולטוריים, עדיין בולמים אותו. התחבורה החכמה, יותר נבונה ממקבלי ההחלטות והמחוקקים.
עוד רעיון לצמצום השימוש ברכב פרטי:
בשעת המבחן השנתי (טסט), יוכיח הנהג, באמצעות מד הקילומטרים שיהיה רשום ברישיון הרכב, שכמות הקילומטרים של הרכב, צומצמה בשנה הקודמת ובתמורה, יזכה בכרטיסיות רב קו, סבסוד לנסיעה במונית, רכבת, שימוש ברחפן, או מעבורת וכך – יווצר מצב של מנצחים בלבד: צמצום נסיעה ברכב פרטי, הגברת השימוש בתחבורה ציבורית וגם קופת חיסכון לחסכן המצטיין. בראיית על, התגמול שינתן מהקופה הציבורית, שקול כנגד חיסכון בדלק, זיהום אוויר ועצבים מתרופפים.
נשמע כמו מדע בדיוני, אך העתיד כבר היה:
בשנות ה70, פותחה יכולת, שאפשרה לרכב צבאי לנוע על פסי רכבת. סוג של "מיני רכבת".
הרעיון עלה, הוכח מעשית ומאז – נשכח.
שינוי ממדי מרחב וזמן, יכולים להתרחב מעבר לפרויקטים מקומיים שכבר יושמו, כמו שינוי שעות העבודה בחברת החשמל (בסניף צפון), כאשר הרחיבו את שעות ההגעה לעבודה והגמישו אותן לצורך הפחתת שעת העומס בשמונה בבוקר. בנוסף, באוניברסיטת באר שבע בשעתו, בה שינו את פונקציות שערי הכניסה והיציאה והתאימו אותם לצרכים של הבוקר והערב.
יש פתרונות קלים וזולים. אחרים יקרים ואפקטיביים, אך המימון קיים כמו למשל: תכנית האיחוד האירופי של מחקר וחדשנות, שמספקת לימוד וליווי משלב המחקר והפיתוח הראשוני ועד למחקר יישומי. 28 ארצות חברות באיחוד ועוד 14 נלוות ואין שום סיבה שגם אנחנו לא נהנה מהאוצר הזה. צריך רק רעיון טוב בנוסח אמרתו של ברנרד שו: "אתה רואים דברים שהיו ושואל מדוע, אבל אני חולם דברים שלא היו ושואל: מדוע לא?"
הירשמו לניוזלטר שלי כדי לקבל תוכן בלעדי ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני שלכם.
